“אני חושבת שאם את לא לבד, את תהיי מסוגלת לעבור את התהליך הלא נעים הזה של הגשת התלונה. אני הרגשתי שיש לי צבא של נשים שאני עושה את זה איתן והן מאמינות לי, הן יודעות מה אני עוברת. כשאצא מהדיון בבית המשפט, יש לי את מי לחבק”

"שנים לא ידעתי. פשוט שורד את החיים, סוחב על הגב אשמה ובושה, ובטוח שאני משוגע. מהפחד לגלות את הסוד, העלמתי את עצמי. ברגע שהסוד התגלה, שנתתי לו מילים, הגלגל התהפך. התפנה בי מקום, לכאב ועונג, לעצב ושמחה, לריפוי והשלמה. לאהבה"

"הנשים הטובות של מרכז הסיוע ראו אותי, הקשיבו לי, תיווכו לי את המציאות הקשה והחזיקו לי את היד לאורך כל הדרך. הן נוכחות בפשטות, בהבנה עמוקה של הכאב והמורכבויות, בעדינות וברגישות שמחברות מחדש את שברי הלב. אז אם את רואה את זה ומתלבטת, תדעי שאת לא לבד ושיש לך למי לפנות"

״בבית למדתי שאסור לי לדבר, ושאני לא יכולה לשתף במה שעובר עליי. היום אני יודעת – אין כמו לדבר.
ברגע שאת שותקת, אף אחד לא יבין מה עובר עליך. ילדה צריכה שתאמיני לה. שתאמיני בה״

"בעקבות הסיפור שלי, הבאתי לתיקון חוק יחד עם האיגוד. אם אני כבר משלמת מחיר, אז שזה לא יהיה לשווא. כי את לא לבד. יש עוד נפגעות, ולכל אחת יש את הסיפור שלה ואת המלחמה שלה, אבל זו בעצם המלחמה של כולנו"

"כשהסכמתי להסתכל על הפגיעה שעברתי, לראות אותה ולפגוש אותה, הבנתי שכל החיים שלי הם פוסט טראומטיים. הייתי צריך לבטא את הבושה. אחרי 30 שנות שתיקה, הביטוי זה הריפוי הכי טוב"